לאחרונה אנו עדים להתבטאויות התומכות בביטול הליכי המאסר כמכשיר לגביית חובות אזרחיים. העניין הפך לאקטואלי בשל הצעת רפורמה מטעם משרד המשפטים, הכוללת ביטול ההליך לגבי חובות הנמוכים מ 500,000 ש"ח.
נימוקי התומכים בביטול הנם בעיקרם מוסריים. למשל, נכתב כי "מדינת ישראל היא הדמוקרטיה היחידה בעולם המערבי שהליכי מאסר לשם גביית חובות נותרו בספר חוקיה". לאור זאת, מן הראוי להבהיר את המצב:
כשמדובר ב"מאסר חייבים", הכוונה היא להליך שהיה קיים במדינות המערב עד למחצית המאה ה – 19, ועל פיו נאסרו חייבים עניים בבתי סוהר מיוחדים. ב - 1833 ביטלה ארה"ב את מאסר החייבים וב - 1869 עשתה זאת אנגליה. מאז הופסק מאסר חייבים עניים וגם בישראל אין מאסר חייבים.
מאידך, ארצות המערב מאפשרות מאסר של בעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו, למרות יכולתו הכלכלית. ניתן לראות זאת בחוק הגרמני, האירי, האנגלי והאמריקאי.
החוקים דורשים בדיקה מקדמית בדבר יכולותיו הריאליות של החייב, ומתן צו לתשלומים בשיעור המתבסס על בדיקה זו. אם החייב מתעלם מהצו, יכול בית המשפט להורות על מאסרו בגין ביזיון בית המשפט.
בישראל, לאחר שהעניין נדון בעליון, ועבר שינויי חקיקה, קיים מצב דומה. חייב עני המעונין לפרוע את חובותיו על פי יכולתו האמיתית, יכול לעשות זאת ללא חשש מאסר. כבר בטופס האזהרה אותו הוא מקבל, מוצע לו לשלם את חובו או להציע תשלומים נוחים מיוזמתו. הוא יכול אף לבקש "חקירת יכולת" לשם הוכחת מצבו הכלכלי. רק
